ב"ל
בית דין אזורי לעבודה תל אביב
|
1964-01-11
26/06/2012
|
בפני השופט:
מיכל לויט
|
- נגד - |
התובע:
ז.מ עו"ד וייס
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי עו"ד ירושלמי
|
פסק-דין |
- לפני תביעה למתן סעד הצהרתי כי התובע זכאי לקצבת ניידות על פי הסכם בדבר גמלת ניידות שנערך ונחתם בין ממשלת ישראל למוסד לביטוח לאומי ביום 1 ביוני 1977 (להלן:"
הסכם הניידות").
התובע עותר לאפשר לבא כוחו, עו"ד וייס, לשמש כ לו כ"מורשה נהיגה".
- התובע טוען כי ברשותו רכב, והוא זכאי לקבל קצבת ניידות שכן הוא בעל נכות של 100% בשל היותו חולה במחלת טרשת נפוצה, וכי עו"ד וייס גר בסמוך אליו וזמין לעמוד לרשותו בכל שעות היום, כנדרש בהסכם הניידות.
3. המוסד לביטוח לאומי טוען כי התובע קיבל הלוואה עומדת לרכישת רכב לפי הסכם הניידות וקצבת ניידות ואולם ביום 13.5.2008 הודיע המוסד לתובע, כי ממועד גירושיו של התובע בשנת 2003 מאשתו לשעבר, גב' א.מ, אשר שימשה לו כ"מורשית נהיגה", התובע חדל להיות זכאי לקבל גמלת ניידות.
עובדת הפסקתה של גב' מושינסקי לשמש לתובע מורשית נהיגה נודעה למוסד רק בסמוך למתן ההודעה לתובע, אזי נוצר חוב לתובע אצל המוסד בגין ההלוואה העומדת והקצבאות שהועברו לא בתקופה שבין 2003-2008.
על פי הנטען, התובע נהג שלא כדין ובניגוד להסכם הניידות משעה שלא הודיע ביוזמתו על הפסקתה של גב' מושינסקי לשמש לו כמורשית נהיגה. המוסד טוען כי עד שיוסדר חובו של התובע, הוא אינו זכאי לדרוש את ההטבות לפי הסכם ניידות.
המוסד טוען כי עו"ד וייס אינו נכנס בגדר סעיף 2 להסכם הניידות, שכן אינו סועד את התובע.
4. בעקבות הדיון המוקדם שהתקיים בפני הוסכם על מתן פסק דין על בסיס עובדות מוסכמות וטיעונים בכתב.
5. ב"כ שני הצדדים הפנו בטיעוניהם לפסק הדין בעניין עב"ל (ארצי) 619/08
המוסד לביטוח לאומי נ' פלונית , (2010).
הכרעה
6. אין מחלוקת כי התובע הינו מוגבל בניידות, כהגדרתו בסעיף 2 להסכם הניידות.
השאלה העומדת להכרעה היא האם עומד עו"ד וייס, ב"כ התובע, בתנאי סעיף 2 להסכם ניידות, לשמש לתובע כמורשה נהיגה.
7. בטרם אדון בשאלה זו, אדון בטענת המוסד כי משעה שנשללה זכותו של התובע להלוואה עומדת, וקיים לו חוב אצל המוסד, כלל לא קמה לו הזכות לתשלום קצבת ניידות.
8. המוסד טוען כי התובע לא עמד בתנאי מתן ההלוואה העומדת, מאחר ואין בנמצא מורשה לנהיגה העומד לרשותו כאמור בסעיף, ולפיכך אין הוא זכאי אף לקצבת הניידות.
לטענת התובע, אין ההליך הנוכחי עוסק בחובו של התובע למוסד, ולפיכך אין לדון בכך.
9. כהחלטתי מיום 22.3.2011, חובו של התובע אינו עומד לדיון בהליך הנוכחי. עם זאת, ברור כי השאלה בדבר מינויו של עו"ד וייס כמורשה נהיגה לתובע, אינה עושה הפרדה בין סוגי ההטבות המגיעות לתובע לפי הסכם הניידות, והיא בעלת השלכה נרחבת על כלל ההטבות שיכול ויגיעו לתובע.
10. אין גם ספק בכך כי קיים קשר מובנה בין ההלוואה העומדת לבין קיצבת הניידות. עניין זה עולה אף מלשון סעיף 13(א) להסכם הניידות, שעניינו תשלום קצבת הניידות:
"למוגבל
בניידות
אשר
ברשותו
ובבעלותו
רכב
ומתקיימים
לגביו
תנאי
סעיף
5
ו
-7
להסכם
זה
,
תשולם
קיצבת
ניידות
בשיעורים
הפורטים
בתוספת
ח'
להסכם
זה
בהתאם
לגודל
הרכב
שברשותו
ובבעלותו
ובלבד
שאם
ברשותו
ובבעלותו
רכב
גדול
מהרכב
הקובע
לגביו
,
תשולם
לו
קיצבת
ניידות
בהתאם
לגודל
הרכב
הקובע
לגביו."
סעיף 5(ג) להסכם הניידות, המוזכר בגדר הסעיף לעיל, קובע את התנאים בהם יקבל מוגבל בניידות, שאין לו רישיון בתוקף, הלוואה עומדת: